המצב הקיים
3–4 קומות
כ־6.7 יח״ד לדונם שכונתי
אשקלון / פרויקט גמר
התחדשות עירונית
בשכונת שמשון, אשקלון
כיצד ניתן לייצר בישראל סביבת מגורים בצפיפות גבוהה עם היתכנות כלכלית, תוך שמירה על קנה מידה אנושי, חידוש תשתיות, מרחב ציבורי איכותי ותחושת מגורים נעימה?
הפרויקט בוחן כיצד ניתן לספק את כמות יחידות הדיור הנדרשות להיתכנות כלכלית באמצעות פריסה אחרת של הצפיפות.
3–4 קומות
כ־6.7 יח״ד לדונם שכונתי
25 קומות
כ־25 יח״ד לדונם שכונתי
עד 10 קומות
כ־32 יח״ד לדונם שכונתי
הדמיות מתוך גליונות ההגשה; הנתונים לפי התזה. הצפיפות מחושבת לדונם שכונתי ברוטו, כולל הרחובות והמרחבים הציבוריים. החלופה המגדלית היא תרחיש ההשוואה שנבחן בפרויקט.
המבנים נצמדים לדפנות המגרש ומגדירים רצף עירוני ברור. קומת הקרקע פעילה והמרחב הציבורי תחום ונעים המעודד שוטטות והליכתיות במרחב.
הפרויקט בתנועה
מערכת תכנון מתוכננת במקום תוספות מאולתרות.
פתיחת הקרקע לפעילות מסחר, שהייה, הליכתיות ויצירת רחוב מוצל, מוגן ובקנה מידה אנושי.
מרפסות עמוקות, הצללה, התחשבות באקלים, שימושים שיתופיים בבניין ומרחבי חוץ שימושיים.
שליטה בסביבה הדירתית באמצעות רפפות ניידות: שליטה בהשפעות האקלים על הדירה ובפרטיות.
גריד תשתיות קבוע היוצר היתכנות תכנונית ובנייה יעילה.
שכונת שמשון נבחרה כמקרה בוחן בשל המפגש בין מרקם מגורים ותיק, תשתיות ומרחב ציבורי הזקוקים לחידוש, פערי מיגון, ושינויים בבנייני המגורים ובמרחב הציבורי.
שכונת שמשון (עתיקה בעבר) החלה להיבנות ב-1954 בדרום מערב אשקלון. כיום היא אחת מהשכונות הוותיקות באשקלון, ומאופיינת במרקם של שיכונים ותיקים.
המבנים ממוקמים במרכז המגרש ובנסיגה של בערך 10 מטרים. מיקום זה יוצר מרחב היקפי לא מוגדר המחליש את הקשר בין הרחוב לבניין.
מוסדות הציבור, החינוך והמסחר שבסביבה הם חלק מההקשר העירוני שאליו מתחברת ההצעה.
לימוד מהשיכונים
המחקר מתחיל בקריאה של המבנה הקיים: השלד והמקצב החוזר, המרפסות, המרחבים המשותפים והשינויים שנעשו לאורך השנים. מתוך הקריאה עולים גם איכויות להמשך וגם מקומות שבהם נדרש מענה חדש.
חמשת דימויי הניתוח מגליון הפרויקט משלבים תצלומי שיכונים, סימונים ופרשנות תכנונית.
סדר חזרתי של עמודים וקורות. המקצב החוזר מסייע להתמצאות של הדייר ושל הולך הרגל.
קצב פתחים ומרפסות אחיד.
ניסיון ליצור מרחב שיתופי בבינוי או עיר גנים.
חוסר פרטיות והגדרה מוגבלת של החלל.
תוספות מאוחרות וסגירת מרפסות אינן חלק מהתכנון המקורי ומשנות את אופי הבינוי.
מעטפת אטומה וביטול הקשר בין הבניין לרחוב.
Kalkbreite — פירוק המסה ושילוב החצר בחיים העירוניים.
La Borda — מרחבים משותפים ומעברים כמקומות למפגש.
Modulus Matrix — סריג חוזר המאפשר מגוון של יחידות מגורים.
העקרונות נלמדו בתזה והותאמו למקרה הבוחן באשקלון.
הבינוי המדורג מצמיד דפנות לרחובות ומפנה חצרות אל הפנים. מעברים ונסיגות מפרקים את המסה ומחברים בין הבלוקים. זהו אב־טיפוס שניתן להתאים גם לחלקה של שיכון אחד גדול או שני שיכונים קטנים, תוך התאמת התכסית ומספר הדירות.
על אותה חלקה של כ־2.5 דונם, ההצעה משלבת 188 דירות בגובה 34 מטר. פריסת הבינוי והגדלת התכסית מאפשרות צפיפות גבוהה יותר בגובה מתון.
| מדד | ההצעה | השיכונים | המגדלים |
|---|---|---|---|
| דירות | 188 | 24 | 100 |
| יח״ד לדונם חלקה | 75 | 9.6 | 40 |
| מספר קומות | עד 10 | 3–4 | 25 |
| גובה, מטר | 34 | 14 | 75 |
| תכסית, דונם | 1.9 | 0.7 | 0.65 |
| תכסית | 76% | 28% | 27% |
סכמות מקור מגליון 4: הדפנות, הכניסות והשימושים מגדירים את החצר ואת רשת ההליכה. הצבעים מסמנים עקרונות מרחביים.
הסדר המבני, המרפסות והמרחב המשותף מקבלים פרשנות חדשה בחמש פעולות תכנוניות.
הסדר המבני נשמר; החלוקה והחזית מאפשרות התאמה.
שליטה במבט ובאור כחלק מן הדופן, ולא כתוספת מקרית.
הרחבת שטח השהייה לצד אוויר, צמחייה וקשר אל החצר.
אפשרות לשונות בין דירות בתוך מערכת אדריכלית משותפת.
כניסות ושימושים הפונים אל השביל ומחזקים את חיי הרחוב.
קומת הקרקע מתפקדת כממשק בין המבנה, הרחוב והמרחב הציבורי. היא משלבת שימושים מסחריים, קהילתיים, ציבוריים ובנייניים. בקומת הקרקע לובי, מסחר, גני ילדים, מרחב מוגן ציבורי ומשרדים.
סריג מבני חוזר מארגן את קומות המגורים, ובתוכו משתנים טיפוסי הדירות והדירוג. גרעין התנועה מחבר בין קומת הקרקע, המגורים והגג. שכבת המרפסות מוסיפה עומק, פרטיות ומופע משתנה למבנה.
שימושים משותפים לדיירי הבניין: מועדון דיירים, חדר כושר, חללי עבודה ולמידה ופינות שקטות לישיבה. הגג כולל גם את מערכות התפעול של המבנה.
קומות המגורים מאורגנות סביב גרעינים המרכזים את התנועה, המערכות והמרחבים המוגנים. הגריד הקבוע מאפשר לשנות את תמהיל הדירות בין הקומות תוך שמירה על מערכת תפעולית אחידה.
קומת הקרקע בעלת עמודים היוצרים חוויית הליכה בשני סוגים: סוג א׳ - צמוד לבניין, תחושת הליכה מוגנת על ידי גג שהוא דופן הבניין; סוג ב׳ - תחת כיפת השמים והשמש, תחושה פתוחה המאפשרת הליכה בקבוצות. קומת הקרקע בבניין באה לייצר דופן פעילה ומייצרת תחושת רחוב והבנה במרחב הציבורי.
הקירות הנושאים ממוקמים על גריד קבוע, המאפשר חלוקה מודולרית של כל קומה. הגריד מעודד יצירת מספר טיפוסי דירות בתוך אותה מערכת מבנית.
טיפוסי הדירות אינם חייבים להיות זה מעל זה. השימוש באותו גריד מבני מאפשר להרכיב בכל קומה תמהיל דירות שונה, תוך שמירה על סדר קונסטרוקטיבי אחיד לכל אורך הבניין.
קומות המבנה מבוססות על מערכת קבועה וחזרתית. אליה מצטרפת מערכת חיצונית: מערכת המרפסות. מערכת המרפסות מתלבשת על המערכת הקונסטרוקטיבית של הבניין. המרפסות מאפשרות שליטה במופע של הבניין וגם התייחסות לקווי המבנה. המרפסות מייצרות את הקצב בין הקומות, את תחושת הפרטיות ואת החזית המשתנה.
יחידת המגורים מתפתחת מתוך מודול בסיסי ברוחב שלושה מטרים, ומתרחבת בקפיצות קבועות ליצירת מגוון גדלים וטיפוסים. לכל גודל פותחו מספר חלופות תכנון המאפשרות התאמה לצרכי משק הבית השונים. 13 טיפוסים, בשישה גדלים, מאפשרים לשלב משקי בית שונים במערכת אחת.
שלושה חדרי שינה בתוך אותו מודול.
אותו שטח, חלוקות שונות. בחרו חלופה כדי לעיין בתכנית.
השטחים והטיפוסים מוצגים כפי שסומנו בגליון המקור.
מערכת המרפסות יוצרת מרחב ביניים בין יחידות המגורים בחצר הפנימית. הרפפות ומעקות הפח המחורר מסננים קווי מבט ישירים אל תוך הדירות והמרפסות, מבלי לנתק את הדיירים מהמרחב החיצוני. מתאפשר איזון בין פתוח לסגור. הרפפות מורכבות על ציר המאפשר הזזה בכל רגע נתון. המסילה מאפשרת תנועה לאורך המעטפת.
תיאום להמשך: בפרט המקורי מתואר מעקה זכוכית, ובמבטי המעטפת מופיע פח מחורר. החומר והחיבור דורשים תיאום לפני פיתוח הפרט.
מבט על המתחם, הליכה ברחוב, ישיבה בחצר ובבית הקפה, ומבט מהמרפסת — לאורך היום ובשעות הערב.
מהשכונה ועד לפרט
הצעה לציפוף שמתחילה
באיכות המרחב שבין הבניינים.
פרויקט גמר אקדמי, 2026. מחקר, תכנון, מודל ותוצרים: שי בר. העמוד משלב את גליונות ההגשה, התזה וחומרי הפיתוח של הפרויקט.
ההצעה היא מחקר תכנוני. היתכנות כלכלית וביצועים אקלימיים לא אומתו בבדיקה מלאה.








